אסטרטגיות היפר־אקטיבציה של מערכת ההתקשרות (Hyperactivating Strategies)

הגדרה מקצועית

היפר־אקטיבציה מתארת אסטרטגיות שמגבירות את העיסוק באיום על הקשר ואת המאמץ להשיג קרבה ואישור. בספרות ההתקשרות הן קשורות במיוחד לחרדה בהתקשרות. מדובר בתהליך אפשרי של ויסות מצוקה, לא באבחנה או בתיאור של כל בקשה לתשומת לב.

דוגמה להמחשה

כשבן זוג נעשה פחות זמין, עשויים להופיע בדיקה חוזרת של הודעות, צורך להמשיך שיחה מיד או מחשבות שחוזרות שוב ושוב על הפרידה האפשרית. ניסיון לקבל ביטחון יכול לפעמים להאריך את העיסוק באיום, גם אם המטרה היא להירגע.

איך להבחין בין צורך לבין אסטרטגיה?

הצורך בקשר ובמענה אינו הבעיה כשלעצמו. השאלה היא אם אופן הפעולה עוזר לקבל מידע ותמיכה, או מותיר את האדם בדריכות שאינה פוחתת. גם מצב שבו האחר אכן אינו עקבי צריך להיכלל בהבנה; אין להניח שהדאגה כולה נובעת מהקורא.

גבולות הפרשנות

המושג אינו קביעה שאדם ״תלותי״, ואינו מצדיק מעקב או לחץ על בן זוג. דוגמה לבקשה ממוקדת היא ״האם נוכל לקבוע זמן לדבר?״. זו המחשה תקשורתית בלבד. כשמצוקה מתמשכת פוגעת בתפקוד, אפשר לפנות לאיש מקצוע לבירור אישי.

מושגים קשורים

• חרדה בהתקשרות (Attachment Anxiety)
• דפוס דרישה–נסיגה (Demand–Withdraw Pattern)

מקורות וקריאה נוספת

הסיכום נכתב בעברית על בסיס המקורות הבאים. הדוגמאות נועדו להמחשה ואינן תיאור של משתתפי המחקרים. חלק מהקישורים מובילים לרשומה ולתקציר; גישה לטקסט המלא עשויה לדרוש מנוי.

1. Shaver, P. R., & Mikulincer, M. (2002). Attachment-related psychodynamics. Attachment & Human Development, 4(2), 133–161. סקירה. למקור
2. Simpson, J. A., & Rholes, W. S. (2017). Adult Attachment, Stress, and Romantic Relationships. Current Opinion in Psychology, 13, 19–24. סקירת מחקר. למקור