דיכוי הבעה רגשית (Expressive Suppression)

מהו דיכוי הבעה רגשית?

דיכוי הבעה רגשית הוא ניסיון לעכב את הביטוי החיצוני של רגש שכבר התעורר: להסתיר דמעות, לשמור על פנים ניטרליות, להימנע מאמירה פגיעה או לשלוט בטון. האדם משנה את מה שנראה ונשמע מבחוץ, אך החוויה הפנימית לא בהכרח נעלמת. זו אסטרטגיה מסוימת של ויסות רגשי, ולא שם כולל לכל איפוק.

חשוב להבדיל בין דיכוי הבעה לבין דיכוי מחשבות. בראשון מנסים שלא להראות את הרגש; בשני מנסים שלא לחשוב על דבר מסוים. שניהם יכולים להתרחש יחד, אבל הם נבחנים כמנגנונים שונים ואינם מאפשרים להסיק מה אדם מרגיש רק לפי מראהו.

למה משתמשים בו?

איפוק יכול להגן על תפקוד, פרטיות או יחסים ברגע מסוים. למשל, אדם בוחר שלא לפרוק כעס על עמית בישיבה, או אינו רוצה לחשוף עצב מול מי שאינו בטוח עבורו. במצבים כאלה דחייה של הביטוי יכולה להיות בחירה מועילה.

הקושי מופיע כאשר הסתרה נעשית הדרך הקבועה להתמודד גם בקשרים שבהם נדרשת תקשורת. האחר אינו מקבל מידע על הפגיעה או הצורך, והאדם נדרש להחזיק את העומס לבד. מראה רגוע יכול להתקיים לצד מאמץ רב, מתח או תחושת ריחוק.

דוגמה: ״הכול בסדר״ כשלא הכול בסדר

אחרי הערה מעליבה בארוחה, עומר מחייך ואומר שלא קרה כלום. בדרך הביתה הוא כמעט אינו מדבר. בת זוגו חושבת שהנושא הסתיים ומציעה ערב רגיל; הוא מרגיש שלא ראתה את הפגיעה. היא לא קיבלה מידע מפני שהוא הסתיר אותו.

אפשר לשמור על איפוק בארוחה ולחזור לחוויה אחר כך: ״לא רציתי לפתוח את זה מול כולם, אבל המשפט הזה פגע בי״. כך האיפוק נשאר בחירה זמנית, והקשר מקבל הזדמנות לתיקון.

דוגמה: הסתרת פגיעוּת שמקשה על קרבה

ענת מרגישה געגוע אחרי שבוע עם מעט זמן משותף. כשהשותף שואל אם היא רוצה להיפגש, היא עונה בקלילות ״לא משנה לי״. היא רוצה להיראות עצמאית ולא לגלות כמה ציפתה. כשהוא בוחר לנוח לבד, היא נפגעת.

הבעיה אינה עצם הרצון להגן על עצמה, אלא שהמידע שנמסר סותר את הרצון. ״כן, התגעגעתי ורוצה לראות אותך״ מאפשר תשובה אמיתית. האדם האחר עדיין רשאי לומר שאינו פנוי, אבל אינו נדרש לנחש צורך שנחבא מאחורי אדישות.

ההבדל בין איפוק, ויסות והדחקה

איפוק יכול להיות חלק מוויסות גמיש: לא לומר הכול ברגע של סערה, לבחור קהל ומועד, ואז לתת ביטוי מתאים. דיכוי הבעה נעשה מגביל כשהוא חוסם שוב ושוב את התקשורת. הוא גם אינו זהה להדחקה במובן הפסיכודינמי, שבה מדברים על תהליכים שאינם בהכרח מודעים.

שאלה מעשית היא: האם אני בוחר מתי ואיך לדבר, או שאין עבורי זמן שבו מותר להראות את הרגש? אפשר לשמור על פרטיות בלי להכחיש צורך, ולומר ״קשה לי, ואני עדיין לא רוצה לפרט״. המשפט נותן מידע וגם שומר גבול.

מה מצא המחקר?

בניסוי של Gross משנת 1998, דיכוי הבעה הפחית התנהגות רגשית גלויה והיה מלווה בהבדלים בתגובה הפיזיולוגית לעומת הערכה מחדש. Gross ו־John בחנו קשרים בין שימוש הרגלי באסטרטגיות לבין רגש, יחסים ורווחה. התוצאות אינן אומרות שכל איפוק מזיק; הן מדגישות שהיעדר ביטוי אינו ראיה להיעדר רגש, ושהמחיר תלוי בדפוס ובהקשר.

מושגים קשורים

ויסות רגשי (Emotion Regulation)

אסטרטגיות דה־אקטיבציה של מערכת ההתקשרות (Deactivating Strategies)

מקורות וקריאה נוספת

Gross, J. J., & John, O. P. (2003). Individual differences in two emotion regulation processes: Implications for affect, relationships, and well-being. Journal of Personality and Social Psychology, 85(2), 348–362.

Gross, J. J. (1998). Antecedent- and response-focused emotion regulation: Divergent consequences for experience, expression, and physiology. Journal of Personality and Social Psychology, 74(1), 224–237.