דפוס דרישה–נסיגה (Demand–Withdraw Pattern)

מהו דפוס דרישה–נסיגה?

דפוס דרישה–נסיגה הוא רצף זוגי שבו אחד הצדדים לוחץ לשיחה, לשינוי או לתגובה, והאחר נמנע, נסגר או מתרחק. ככל שהדרישה גוברת, הנסיגה יכולה לגדול; ככל שהנסיגה גדלה, הצד הדורש מגביר את הלחץ. מדובר בדפוס אינטראקציה, ולא באבחנה של שני אנשים.

״דרישה״ יכולה לכלול ביקורת, האשמה והתעקשות, אך מאחוריה עשוי להיות צורך לגיטימי בפתרון. ״נסיגה״ יכולה לכלול שתיקה, החלפת נושא או יציאה מהחדר, ולעיתים היא ניסיון להוריד עומס. ההיגיון של כל צד אינו מבטל את האופן שבו הם מזינים את המעגל.

איך המעגל מחזק את עצמו?

הצד המבקש שינוי מרגיש שאם יפסיק ללחוץ, הנושא לעולם לא יטופל. הצד הנסוג מרגיש שאם יישאר, ייאלץ להתמודד עם התקפה או עם שיחה שאין לה גבול. כל אחד מגיב למה שמאיים עליו כרגע, והתגובה נעשית האיום של האחר.

התפקידים יכולים להשתנות לפי נושא. אותו אדם שנסוג בשיחה על כסף יכול לדרוש בשיחה על אינטימיות. לכן מועיל לבדוק מי רוצה שינוי בנושא המסוים, מי מרגיש בעל כוח להימנע ממנו ואיך נפתחת השיחה.

דוגמה: חלוקת העבודה בבית

נועה אומרת: ״אני שוב עושה הכול לבד״. אייל שומע האשמה ועונה ״לא עכשיו״. היא מונה משימות ושואלת למה אי אפשר לדבר אף פעם. הוא מסתכל בטלפון. היא מעלה את הקול והוא יוצא. עכשיו השיחה על הכלים הפכה לשיחה על חוסר אכפתיות, והיציאה הפכה מבחינתה להוכחה.

פתיחה ממוקדת יכולה להיות: ״השבוע הכנתי ארוחות וניקיתי בכל ערב. אני רוצה שנחלק שתי משימות קבועות״. אייל יכול להגיב לבקשה או לבקש זמן מסוים לשיחה. אם הוא דוחה שוב ושוב, הניסוח לבדו אינו פותר את ההימנעות מאחריות.

דוגמה: הפסקה שלא נקבע לה סוף

בוויכוח, מעיין אומרת שהיא צריכה הפסקה. בן זוגה חושש שהשיחה תיעלם כפי שקרה בעבר ורודף אחריה מחדר לחדר. היא מרגישה שאין לה מרחב והוא מרגיש שאין לו כתובת. שני הצרכים חשובים, אבל שתי הפעולות מסלימות.

הסכמה על חזרה משנה את המבנה: ״נעצור עכשיו ונחזור בשמונה, בלי טלפונים, לעשרים דקות״. ההסכמה מועילה רק אם מקיימים אותה. הפסקה ללא חזרה יכולה לשמר נסיגה, ורדיפה בזמן הפסקה יכולה למנוע ויסות.

מה צריך להשתנות ברצף?

כדאי לעבור מטענה כללית לבקשה שאפשר לענות עליה, ומנסיגה פתוחה לדחייה מוגדרת. נושא אחד, דוגמה אחת ובקשה אחת מאפשרים יותר מקום לתגובה. בצד הנסוג, חשוב לתת סימן שמכירים בבעיה ושיש נכונות לטפל בה.

אין להסיק מכך אחריות שווה בכל קשר. כאשר יש הפחדה, כפייה או פגיעה, השאלה אינה רק סגנון התקשורת. גם בלי מצבים כאלה, אדם אחד אינו יכול לייצר שיתוף פעולה לבדו. בוחנים אם שני הצדדים מוכנים לשנות התנהגות, ולא רק אם אחד למד לבקש יפה יותר.

מה אומר המחקר?

Papp ועמיתיו בחנו את הדפוס במריבות זוגיות בבית, והצביעו על קשר לתהליכי קונפליקט שליליים ולפתרון נמוך יותר. Holley ועמיתיו בחנו זוגות מסוגים שונים והדגישו את חשיבות הרצון בשינוי. הדפוס אינו תפקיד מגדרי קבוע, ואינו מאפשר להסיק לבדו שמי שנסוג הוא נמנע בהתקשרות.

מושגים קשורים

אסטרטגיות היפר־אקטיבציה של מערכת ההתקשרות (Hyperactivating Strategies)

הימנעות בהתקשרות (Attachment Avoidance)

מקורות וקריאה נוספת

Papp, L. M., Kouros, C. D., & Cummings, E. M. (2009). Demand-Withdraw Patterns in Marital Conflict in the Home. Personal Relationships, 16(2), 285–300.

Holley, S. R., Sturm, V. E., & Levenson, R. W. (2010). Exploring the basis for gender differences in the demand-withdraw pattern. Journal of Homosexuality, 57(5), 666–684.